החלטה בתיק עמ"ת 8881-08-11

בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת  קמיר וייס) מיום 17.7.11, בה הורתה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

כנגד העורר הוגש כתב אישום בו נטען כי הוא נהג תוך כדי פסילת רישיון נהיגה, ניפץ שמשה של דלת בית משרדים באמצעות לום ונכנס לחדר המכונות בכוונה לבצע גניבה ופשע. כאשר הבחין בו השומר נמלט מהמקום לאחר שנחתך בידיו ובגבו והגיע לבית חולים על מנת לקבל טיפול, תוך שהוא מחזיק בכיסו במטרה לא כשרה. בבית החולים הוא עיקם את דלת מכונת המשקאות, נטל מתוכה קופה שהכילה מטבעות בסך 270 ש"ח בכוונה לשלול אותה שלילת קבע מהבעלים.

לאחר מכן שוטרת הבחינה בו כשהוא נוהג בקטנוע, אולם הוא נמלט תוך שהוא נוהג על מדרכות, מסכן עוברי דרך, עולה עם הקטנוע על הטיילת, כאשר המשתמשים בדרך נאלצו להימלט ממנו.

כמו כן הסתובב לעבר השוטרת ועשה תנועה מגונה בידו לעברה.

יצויין, כי בינתיים הושג הסדר טיעון עם העורר, במסגרתו הורשע על פי הודאתו רק בחלק מן העובדות המתוארות בכתב האישום, ובעבירות של פריצה לבניין, נהיגה ללא פוליסה, היזק רכוש במזיד, גניבה, נהיגה בזמן פסילה והחזקת סכין.

בדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים בבית משפט קמא, לא היתה מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה ובקשת הסנגור היתה לשלוח את העותר לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר מעצר בעניינו. שירות המבחן המליץ לשלב את העותר בקהילה טיפולית לצורך טיפול גמילה מאלכוהול.

בית המשפט קמא קבע כי הכלל המשפטי הוא שהעיתוי הראוי להליך גמילה הינו בשלב גזירת הדין וריצוי העונש ולא בשלב המעצר. בית המשפט קמא קבע כי לא נתקיימו במקרה דנן איזה מן החריגים לכלל זה ועל כן הורה על מעצרו של העותר עד תום ההליכים.

בערר חוזר העורר על כך שקצינת המבחן המליצה בתסקיר לשלבו בקהילה טיפולית לצורך טיפול גמילה מאלכוהול, וכי טעה ביהמ"ש בכך שהתעלם מהמלצה זו. הוא מוסיף וטוען כי הוא עצור לראשונה בחייו במשך למעלה מחודשיים, דבר המהווה עבורו טראומה. לטענתו, עיון בכתב האישום מראה כי מדובר באירוע יחיד שנגרם על רקע שימוש באלכוהול, ואשר העורר מתחרט עליו. אין המדובר לטענתו בעבירת רכוש בעלת תחכום או ברף הגבוה.

מוסיף העורר וטוען, כי המעצר אינו מהווה מקדמה על חשבון העונש וכי על בית המשפט לבחון האם ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות חלופת המעצר המוצעת, היינו טיפול גמילה מאלכוהול.

לטענת העורר, אף אם נשקפת ממנו מסוכנות, הרי ניתן לאיין אותה באמצעות חלופת המעצר המוצעת בדמות קהילה טיפולית סגורה או בדמות מעצר בית מלא.

ב"כ המשיבה טוענת כי לא שגה בית משפט קמא בהחלטתו וכי בית המשפט הלך בתלם ההלכה הפסוקה והמושרשת על פיה, אין להורות בדרך כלל בשלב זה, על תחילתו של הליך גמילה, ומה גם שתיק זה קרוב מאוד לסיומו וקבוע לחודש ספטמבר לטיעונים לעונש.

לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת עטר), מיום 11.5.11, שבה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

נגד העורר הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירות של התפרצות לדירה וגניבה, וכן היזק לרכוש במזיד בכך שהתפרץ לדירה בפתח-תקווה, נכנס לתוכה וגנב מתוכה מחשב וכסף מזומן.

בקשר לאותו כתב אישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים, ובדיון בבקשה זו הוחלט לשחרר את העורר למעצר בית מלא.

בהמשך הוחלט לאפשר לו לצאת לעבודה בימים ובשעות מסוימים.

לאחר מכן, ביום 31.3.11, הודה העורר, בתיק הנ"ל, בכתב אישום מתוקן, בעבירות של התפרצות לדירה וגניבה והיזק לרכוש במזיד (כתב האישום תוקן בכך שנמחקה ממנו העבירה של גניבת כסף מזומן), והעורר נשלח לתסקיר שירות המבחן בטרם טיעונים לעונש.

באותו שלב עדיין מצוי היה העורר במעצר בית, למעט בימים ובשעות שבהם רשאי היה לצאת לעבודה.

ביום 20.4.11 בשעה 22:00 לערך, התברר כי העורר אינו נמצא במקום מעצר הבית, ואשר על כן הוגשה בקשה לעיון חוזר בהחלטה שהורתה על שחרורו בתנאי מעצר בית.

לקראת הדיון בבקשה זו הורה בית המשפט על עריכת תסקיר מעצר נוסף בעניינו של העורר, ותסקיר כזה אכן הוגש, נושא תאריך 08.5.11. בתסקיר זה, לאחר בחינת עניינו של העורר, המליץ שירות המבחן לשלב את העורר בקהילה טיפולית לצורך גמילה מאלכוהול.